המסך ואנחנו

דור המסכים. כך הם מכנים אותנו. או שזה היה דור הסמארטפונים? מי זוכר... במחשבה שניה למה בכלל לזכור אם אפשר לגגל? שיטת הטכנולוגיה פשוטה: מוח מבריק ומשופשף אחד ממציא מכשיר שנותן להמון מוחות לנוח. מה יותר צודק מזה? זה הרי כל כך מעיי'ף לקום בכל בוקר, לאכול, ללמוד משהו ושוב לאכול. מישהו חיי'ב לעזור למוח המסכן להשתחרר מהלחץ! בתווך הקצר שבין המקלדת למחשב בקושי יש מקום ליד, בטח שלא לשכל.

יחד עם זאת קשה להתעלם מהיתרונות הרבים(?) שיש באינטרנט. (אני עדיי'ן לא בטוחה מדוע קשה להתעלם מיתרונותיו... האם זה משום כמותם וחשיבותם או שמא משום האני הלחוץ והמסכן

שפשוט חיי'ב לנוח לכמה רגעים/ שעות?...) מזלנו שבכל חברה יש את המקלים שלא יושבים על זרי דפנה עד שימצאו היתר שירגיע את מצפונם. פחות או יותר בזכותם ידועה לנו התועלת של האינטרנט. והרי הממצאים: האינטרנט מלא בתוכן פורה- שיעורים משודרים, שיעורים כתובים, שיעורים מושמעים, וכו'. קבוצות הדיונים שנפתחות באתרים כמו הפיי'סבוק, הרבה פעמים מגיעות למסקנות מדהימות ועמוקות. כמו כן, שמיעת דעות רבות ומגוונות מרחיבות ומלטשות רעיונות ואידיאלים המלווים את האדם לשארית חיי'ו. אתרים רבים מציעים אלטרנטיבה נוחה לפעולות לא כל כך פשוטות בחיי' היומיום. לדוגמא, אתרי רכישה והשוואת מחירים. אתר "כיפה" למשל, הוא גם דוגמא לאתר שמאפשר דרך פשוטה יותר לביצוע פעולות יומיומיות. האתר מאפשר נתיב פתוח לשאלת שאלות רב באננונימיות.

בקיצור, קל לראות שהאינטרנט אינו הרע בהתגלמותו, ואולי זה מה שגורם לדיון האינטרנט להיות סוער כל כך. מסתבר שהנושא הרגיש הזה באמת מסובך והוא מעסיק צעירים ומבוגרים כאחד. באסה שאין לרב גוגל דעה ברורה בנוגע לשאלה הזאת...

המעניי'ן הוא שאפילו אני, המטיפה על גודל חסרונותיו של האינטרנט, מתקשה להסביר את תופעת המסכים. אז נכון שצפיי'ה בסרט גורמת לכמה תאי מוח להתנוון- אז מה? ובואו לא נגזים, זה לא שאנחנו צופים במחשב 24/7. בתור נערה מתבגרת אני מוצאת את עצמי מבלה את רובן המוחלט של שעות הפנאי שלי בבהיי'ה במסך המחשב, אבל למרות זאת אני לא מרגישה שום שטחיות באופי שלי, ואני עדיי'ן סקרנית שאוהבת וויכוחים חכמים. אז מה בעצם הבעיה?

לעניות דעתי, הבעיה אינה טמונה באינטרנט.הבעיה היא הדור. או ליתר דיוק- התפישה של הדור. הגישה העיי'פה הזאת, שרק מחפשת מישהו שיעזור לה. אם יש שאלה- פונים לרב גוגל. למה לקרוא ספרים מלאים על הנושא, אם אפשר למצוא את התשובה הנקודתית שחיפשתי? אם יש שאלת רב- פונים ל-"כיפה", למה להתלבש, לקום וללכת עד הרב? שלא נדבר על ללמוד את ספרי ההלכה! אם בא לי לדבר- לפתוח ת'פיי'ס לבדוק מי מחובר. לא הצלחתי שאלה במתמטיקה- מעלים לאינטרנט ואיזה משועמם אחר יפתור לי את זה... הכל כפית של זהב. ושלא תבינו לא נכון- אני לא מחפשת קשיי'ם. הבעיה היא שיש קשיי'ם. תמיד. בכל מקום. וילד שגדל עם כפית זהב בפה- מה לעשות? לא מסוגל להתמודד. זה אולי נשמע מופרך ומוקצן, אבל אני יכולה להעיד על עצמי שבתקופות שיותר שקעתי בצפיי'ה במחשב- רטנתי יותר על כל מאמץ. יש משהו בגישה של הדור שלנו שגורם לנו לשכוח את הסגולה של המאמץ. של הזיעה. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא מתגעגעת לעבודת אדמה פשוטה וחליבת פרות של פעם. אני בקושי יודעת מה זה. אני פשוט נכספת לשינוי בשורש. למצב שבו האינטרנט יהיה כלי לתנופה ולא כלי לשיתוק. כלי להתקדמות ופיתוח, ולא כלי לנסיגה וגרעון. אני משתוקקת לקידום פני החברה, לאחת כזאת שלא חוששת מקשיי'ם. שיודעת לעמוד על הנכון בעוז וגאווה ולקדש שם שמיי'ם. לא חברה שנשלטת ע"י העצלות, אלא אחת שלא תכיר בכלל במושג הזה...

היתכן? ועוד איך.